וקנין ואח' נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין משלים (לעניין ההוצאות בלבד)

1.עניינה של התביעה שלפניי נזק גוף שנגרם למנוח יוסף וקנין כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב.

במסגרת התובענה, הגיעו הצדדים להסדר פשרה, אשר ניתן לו תוקף של פסק דין.

התובע 2 (להלן:-"התובע"), אשר הצטרף להליך כתובע נוסף, בשים לב לכך ששילם למנוח גמלאות והוא עתר לתשלומם מאת הנתבעות, עומד על תשלום הוצאותיו עם סיום ההליך ושאלה זו נותרה להכרעת בית המשפט, לאחר שגם בנוגע לשיעור הגמלאות שעל הנתבעות לשלם לתובע הגיעו הצדדים להסכמה.

בהתאם להסכמת הצדדים, הגישו הצדדים סיכום טענות בכתב בנוגע לשאלת ההוצאות.

2.התובע טוען, כי ביום 27.10.09 הוציא לנתבעות דרישת תשלום בהתאם להסכם שהצדדים היו קשורים בו באותה עת בסכום של 604,640 ₪.

ב"כ הנתבעות פנה אל התובע ביום 1.12.09 במכתב, שבו חלק על חלק מהנכויות שפורטו בדרישת התובע ושהיוו את הבסיס לחישוב הסכומים שעל הנתבעות לשלם לתובע. למרות האמור במכתבו זה, לא שילמו הנתבעות את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת.

התובע שלח אל הנתבעות ביום 2.2.10 מכתב נוסף, עם ביטולו של ההסכם שבין הצדדים ודרש תשלום בהתאם להוראות סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נ"מ] (להלן:- "החוק").

מכתב זה לא נענה (כאשר לגביו טוענות הנתבעות, כי כלל לא התקבל בידיהן וכי היה על התובע לשגרו לידי בא כוחן) ובעקבותיו, בהסכמה, היות ותביעת התובע עמדה על סף התיישנות, צורף התובע כתובע נוסף ביחס לגמלאות המוסד לביטוח לאומי (המל"ל), אותן שילם ועתיד היה לשלם למנוח ואשר מחובת הנתבעות לשפותן בגינן.

3.המחלוקת בין הצדדים לגופו של עניין נגעה לאופן חישוב הגמלאות, האם מכוח החוק, או על פי ההסכם שבין הצדדים ושבינתיים בוטל וכן התגלעה בין הצדדים מחלוקת לעניין שיעור הנכויות שנקבעו על ידי התובע ושעל פיהן חישב שיעור השיפוי והקשר הסיבתי שבינן ובין אירוע התאונה נשוא התובענה. עוד התגלעה מחלוקת לעניין אופן חישוב הנכויות המצטברות וכן מחלוקת לעניין תוחלת חייו של התובע.

4.תוך כדי ניהול ההליך נפטר התובע וילדיו- יורשיו, נכנסו כחליפיו.

לאור פטירתו של המנוח, הצטמצמה המחלוקת בין הצדדים בנוגע לשיעור התקבולים, שכן עם פטירתו של התובע, נותרה מחלוקת בנוגע לתקבולי העבר בלבד.

כמו כן, תוך כדי ניהול ההליך נפסק בבית המשפט העליון, כי ההסכם שבין הצדדים יוסיף לחול על תאונות שהתרחשו טרם ביטולו של ההסכם שבין הצדדים על ידי התובע וכן נקבעה הלכה בנוגע לאופן חישוב הנכויות ואף בעניין זה צומצמה המחלוקת בין הצדדים.

5.התובע טוען, כי היתה נחיצות לצרפו כצד להליך כאן, נוכח ריבוי המחלוקות בין הצדדים. לטענתו, לאור קיומן של מחלוקות הצדדים לא היו יכולים להגיע לעמק השווה.

6.הנתבעות טוענות מנגד, כי בעת שפנה אליהן התובע עובר להגשת התביעה, השיבו לתובע ואולם התובע התעלם מפנייתן בעניין. רק עובר להגשת התביעה נשלח המכתב מחודש פברואר 2010, ככל שאמנם נשלח (יצויין בעניין זה, כי לסיכומי התשובה מטעם התובע צורף אישור מסירה בנוגע למשלוח מכתב זה). ב"כ הנתבעות טוען, כי מכל מקום, היה על התובע להשיב למכתבו הוא ואי מתן תשובה למכתב עולה כדי אי תקינות של גוף מנהלי.

כן טוענות הנתבעות, כי המחלוקת בין הצדדים לעניין שיעור הנכויות היתה מחלוקת עניינית ורק מתוך דרישת התובע ניתן לראות, כי התובע כלל בדרישתו נכויות שעל פניו אינן קשורות באירוע התאונה, זאת בניגוד להלכה הפסוקה, כך שמבחינת הנתבעות מדובר היה במחלוקת לגיטימית והנתבעות היו נושאות בתשלום שאינו שנוי במחלוקת, לו היתה ניתנת התייחסות עניינית על ידי התובע. הנתבעות אף טוענות, כי לו היתה התייחסות עניינית מטעם התובע, ניתן היה להגיע להסכמה, בדבר הארכת תקופת ההתיישנות .

הנתבעות טוענות, כי התובע לא היה צריך לשלוח דרישה בהתאם להוראות החוק, והיה עליו להיצמד לדרישתו הראשונית. דרישתו של התובע בכתב התביעה הינה על פי הוראות החוק, וזוהי עילת התביעה העיקרית, עמדה על סכום של קרוב למליון ומאתיים אלף ₪, דרישה אשר נדחתה בסופו של יום.

הנתבעות טוענות, כי לאחר הגשת התביעה, שילמו את הסכומים שלדעתם יש לשלם לתובע, תוך שמירת זכותם להשבת הסכומים האמורים, כאשר בסופו של יום הסתבר, כי אמנם שולם סכום שהוא כמעט פי שלושה מהסכום שהיה על הנתבעות לשלם לתובע. הסכום האמור שולם ללא כל קשר להליך המשפטי, הגם ששולם לאחר הגשת התביעה, אלא לאחר שנוכחו הנתבעות לראות, כי לא ניתן לנהל משא ומתן ענייני אל מול התובע.

הנתבעות מתייחסות לטענת התובע, כי הוא זכאי לשכר טרחה בגין סכומים שזכה בהם. לטענת הנתבעות יש לבחון את המכלול, לרבות התנהלות התובע ובנסיבות המקרה דנן, לא רק שהתובע אינו זכאי לכך שבית המשפט יפסוק לו הוצאות, אלא שיש לפסוק הוצאות לטובת הנתבעות, בין היתר משום שהתובע בחוסר תום לב, עיכב תחת ידיו במשך חודשים ארוכים את הסכומים שהיה עליו להשיב לנתבעות לאחר פטירתו של וקנין, זאת גם לאחר שהיה ברור מהו שיעורם של הסכומים שעל התובע להשיב לנתבעות ועוד קודם לכן, כאשר גם בתחשיבי הנזק מטעם התובע אישר התובע, כי עליו להשיב סכומים מסויימים לנתבעות.

7.הגם שהצדדים (והנתבעות בפרט) סיכמו ארוכות בשאלת פסיקת ההוצאות, הגישו אסמכתאות לאחר הגשת הסיכומים והוגשו סיכומי תשובה מטעם התובע, הנני סבורה, כי הכרעת בית המשפט בסוגית ההוצאות בלבד אינה צריכה להקיף בנימוקיה את כל טענות הצדדים בעניין, בשל העדר פרופורציה בין הסוגיה הנדונה ובין היקף התייחסותם של הצדדים לסוגיה.